מבט מסויים אל העולם החדש והבחירות המקומיות 

בחירות מקומיות הן ביטוי מובהק של פעולה דמוקרטית, שהרי, בנוסף לבחירות עצמן, יש לא מעט אזרחים שמעורבים גם בהפגנות ובפעילויות התנדבותיות שונות- לפני וסביב הבחירות. פעילויות אלה נעשות בתוך מסגרת של יריבות פוליטית, הקצאת תקציבים וכוח פוליטי בכלל. 
בעקבות ביקורו בארה"ב, פירסם אלכסיס דה טוקוויל הצרפתי, במחצית הראשונה של המאה ה19, את התרשמויותיו בכתב ובין היתר, שיבח את הרשויות המוניציפאליות בארה"ב, כמי שמעניקות רוח גבית להתפשטות המשטר הרפובליקאי ברחבי המדינה. דבריו של דה טוקוויל זכו לתמיכה גם בשנים מאוחרות יותר, כאשר הוגי דעות דוגמת חנה ארנדט, ראו בבחירות ובפוליטיקה המקומית , בסיס לפעילות אזרחית שמעודדת את התפשטות הריפובליקניזם והדמוקרטיה. 
ממאפייניה של הפוליטיקה המקומית, ניתן להסיק על מאפייניה של הפוליטיקה הארצית. כך, שהתייחסות ניתוחית לבחירות מקומיות, יכולה לתת אינדיקציה גם למאפיינים של הפוליטיקה הארצית. הפוליטיקה המקומית ובמסגרתה הבחירות המקומיות ( לראשות העיר, למועצה ולמגוון של משרות), מעניקות לקשת רחבה של אוכלוסיות, דתות, גזע, מגדר, אפשרות להשמיע את קולם, במיוחד כאשר הדבר נבצר מהם ברמה הלאומית/פדרלית. יש להדגיש גם את חשיבותה הרבה של הפוליטיקה המקומית, לחיי היום יום של האזרח- הרשות המקומית אמורה לספק לו שירותים חיוניים ביותר, עליהם נסבות רוב הבחירות המקומיות. הנגישות של הרשות המקומית אמורה להיות הרבה יותר גבוהה עבור האזרח, בהשוואה לרשות הארצית. לא מעט חוקרים רואים את השלטון המקומי כנקודת מפגש קריטית – בין האזרח לבין רשות רשמית, אך גם נקודת מפגש של האינטרסים המקומיים המגוונים של האוכלוסיות השונות המתגוררות בקהילה הספציפית. חשיבותה של נקודת מפגש זו בולטת לנוכח המרחק העצום, הגיאוגרפי והבירוקראטי, שחוצץ בין האזרח לבין השלטון הפדראלי. אין זה אומר, שלשלטון הארצי אין לעיתים השפעה על האזרח, השפעה שמתבצעת דרך הצינור של השלטון המקומי. אך השלטון המקומי יכול להוות גם מקום העצמה לאזרח ולעיתים הוא יכול למלא את שתי הפונקציות גם יחד. ברמה המקומית, יכולות להתממש מטרות פרקטיות , במנותק מאינטרסים פוליטיים/ מפלגתיים.
במהלך השבועות הקרובים תערכנה בחירות ב301 רשויות מקומיות בארה"ב, חלקן ביום "בחירות האמצע", 6/11/2018. 
כ80% מכלל הרשויות המקומיות האמריקאיות אינן מקיימות את הבחירות בצמידות לבחירות המדינתיות/ארציות ( שתאריכן קבוע זה שנים רבות). מניתוח של מערכות בחירות לאורך ההיסטוריה, התברר לחוקרים כי כאשר הבחירות אינן נערכות בצמידות לבחירות הנ"ל, אחוז המצביעים נמוך בהרבה. מדובר על השתתפות של כ35% מכלל בעלי זכות ההצבעה בלבד. ההנחה הינה שאם הבחירות נערכות בצמוד לבחירות מדינתיות/ ארציות, ההשתתפות הייתה לפחות כפולה. לאורך ההיסטוריה המוניציפאלית האמריקאית, היו אלה המפלגות שבדרך כלל התערבו בכדי לקבוע את תאריכי הבחירות המקומיות במטרה לקדם אינטרסים שונים , אך בעיקר כדי להבטיח יתרון על פני היריבים. הפיצול בין תאריכי הבחירה מוביל איפא, לקידום אינטרסים של מפלגות וקבוצות שונות בארה"ב. בסוף המאה ה19 למשל, היה מקובל כי פוליטיקאים מפלגתיים היו מתגמלים את תומכיהם בהענקת חוזים לביצוע עבודות עירוניות שונות. אותם פוליטיקאים קידמו את הלבנים, בני מעמד הביניים והמעמד העליון. המפלגות חשו לעיתים, שקיום מערכות הבחירות השונות באותו תאריך בנובמבר, יכול לסייע להן לקדם אינטרסים שונים, משום שהבוחר , כך סברו, יבלבל בין נושאים מקומיים לנושאיים לאומיים. המניפולציה הפוליטית שהופעלה בקביעת התאריכים לבחירות , הייתה נפוצה מאד בארה"ב של המאה ה19, מן הסיבות שהוזכרו. 
בכדי להקטין את ההשפעה המפלגתית על הבחירות המקומיות, ניסו הפוליטיקאים הפרוגרסיביים בסוף המאה ה19- ראשית ה20, לקיים בחירות מנותקות ממנגנון מפלגתי כלשהוא. כך נוצר אותו פיצול בין הבחירות המקומיות לבחירות האחרות. אך גם פיצול זה נועד כשלעצמו, לקדם אינטרסים שונים. ככל שהמערכות המפלגתיות התחזקו וההגבלות על זכות הבחירה לגברים לבנים הוסרו, כך קיוו קבוצות פוליטיות שונות שיוכלו להשפיע על האלקטוראט המקומי באמצעות קביעת התאריך לקיום הבחירות. באמצעות קביעת התאריך יכולות היו האליטות המפלגתיות לקבוע את גודל האלקטוראט, בהתאם לצרכיהן. שכן, כאמור, פיצול בין קיום מערכות הבחירות, מוביל לצמצום מספר הבוחרים שמצביעים בבחירות המקומיות. 
כבר מראשית המאה ה 19, התאמצו המפלגות לנצח בבחירות ולכן פעלו לחוקק חוקים אלקטוראליים שיסייעו להן בכך. העיתוי בו התקיימו הבחירות השפיע איפא על המערכת המפלגתית האמריקאית, אך גם מערכת זו השפיעה בתורה על עיצובם של המנגנונים האלקטוראליים. אותם רפורמטורים של התקופה הפרוגרסיבית בסוף המאה ה 19, שהזכרנו קודם, השתמשו במנגנון מפלגתי שחוק בכדי לנצח בבחירות. באותה תקופה כמעט ולא היו קיימות קבוצות אינטרס ולוביס' כפי שאנו מכירים כיום ומרבית השחקנים שפעלו במגרש הפוליטי המקומי ( כמו גם הארצי) היו הפוליטיקאיים המפלגתיים. בנוסף למפלגות הארציות, שיחקו במגרש המקומי גם פוליטיקאיים מקומיים שהתמודדו על משרות מקומיות. ככל שהאוכלוסיה העירונית גדלה במהלך המאה ה19, כך הפכו הערים לבעלות משמעות הולכת וגדלה למפלגות הארציות, שראו בהן מאגר של בוחרים פוטנציאליים. שליטה במנגנונים העירוניים, העניקה למפלגה עוצמה ברמה הארצית. במאה ה19, כמו גם בימינו, עשו המפלגות האמריקאיות מניפולציות שונות כדי לקבוע את התאריכים לקיום הבחירות המקומיות בהתאם לאינטרסים שונים שרצו לקדם. נניח ש2 המפלגות הגדולות נהנות מיכולת וממשאבים שונים- לאחת יש למשל, תורמים רבים יותר ומנגנון תפעולי יעיל יותר ולשנייה פחות. באם מצליחים לקבוע את התאריך לקיום הבחירות המקומיות במנותק מן הבחירות האחרות , מה שאומר שכמות המצביעים נמוכה יותר, הרי שלמפלגה המאורגנת יותר, יש פוטנציאל רב יותר להפעיל מתנדבים שיסיעו מצביעים רבים יותר לקלפי ובצורה כזו, להשפיע על החלטתם עבור מי להצביע. 
עד 1850, הבחירות בניו יורק נערכו באפריל, במנותק מהבחירות המקומיות/ארציות שנערכו כרגיל, בנובמבר. שתי המפלגות הגדולות, הוויגים והדמוקרטים, התחרו ביניהן בבוטות על הניצחון בבחירות העירוניות. שהרי השליטה במנגנון המקומי לא הייתה רק שליטה על הכלכלה המקומית, כי אם גם שליטה על המשרות המקומיות, מה שסייע בביסוס העוצמה המפלגתית גם ברמה הארצית. ברוב הבחירות, ניצחו הדמוקרטים. ב1850 נערכו בעיר בחירות ראשונות, שחפפו לבחירות הארציות. בבחירות אלו ניצחו הוויגים ב4000 קולות יותר ( מתוך 40000 בוחרים). גם בבחירות שנערכו בשנים מאוחרות, בצמידות לבחירות הארציות, כאשר כמות הבוחרים הייתה גדולה יותר מאשר במקרים בהן הבחירות נערכו בנפרד, הוויגים ניצחו. אלא שלא עבר הרבה זמן ועקב חילוקי דעות פנימיים בתוך המפלגה בנושא העבדות, המפלגה התפוררה. מה שהותיר את הדמוקרטים כשחקן עיקרי במגרש. ואכן, הדמוקרטים הצליחו לבסס את מעמדם בעיר ולבנות בסיס נרחב של תומכים נאמנים. באותה תקופה צמחה בניו יורק קבוצה של אנשי עסקים שדרשו רפורמות, על רקע המיסוי העירוני הגבוה והשחיתות הפקידותית המקומית. הם היו גורם פוליטי מקומי שלא נהנה מהמשאבים שהיו למפלגה הדמוקרטית ולכן לא הצליחו להגיע להישגים בולטים. הם הבינו שכדי להצליח, עליהם להתאחד עם מפלגה אחרת, אך גם ניסיון זה לא צלח ועברו עוד מספר שנים, עד 1857, כאשר הצליחו להזיז את הבחירות מנובמבר ( בצמידות לבחירות הארציות), לדצמבר ואז רשמו לעצמם ניצחון. במקביל לשינוי בתאריכי הבחירות המקומיות, שהוביל לפיצולן מן הבחירות המדינתיות/ארציות, חלה ירידה הולכת וגדלה במספר הבוחרים. לדוגמה : בנובמבר 1860, הצביעו מעל ל93000 בבחירות לנשיאות ולמושל, אך בבחירות המקומיות שהתקיימו בדצמבר 1861, באו להצביע רק 74000 איש. והמספרים הלכו וירדו בשנים שאחרי. בתקופה שעד 1870, כאשר שוב אוחדו תאריכי הבחירות השונות, נחלו הדמוקרטים מפלות אלקטורליות רבות ורק עם איחוד התאריכים, הם שבו לנצח בבחירות העירוניות בניו יורק. הרפובליקנים מצידם, ניסו לפצל שוב את התאריכים, ניסיון שעורר מאבק איתנים בין המפלגות. בעקבות כליאתו של ראש העיר טוויד Tweed באשמת שחיתות, הזעם של התושבים היה כה רב עד שב1872 נבחר מועמד רפובליקאי . בעקבות כך, הם נטשו את ניסיונותיהם לפצל את מועדי הבחירות. הדמוקרטים התאוששו ושבו לנצח בבחירות שהתקיימו בשנים שאחרי.
מוסד מפורסם הקשור לעיר ניו יורק ( עם דגש על אזור מנהטן) ולהיסטוריה הפוליטית המקומית שלה, היה " הטאמני הול" Tammany Hall, שזכה לכינויים שונים, כמו " המסדר הקולומביאני". האגודה נוסדה ב1786 ונרשמה במאי 1789. היא הפכה לקבלן קולות מרכזי של המפלגה הדמוקרטית בעיר ניו יורק ובמדינת ניו יורק וסייעה למהגרים ( רובם אירים), בערך עד למחצית המאה ה20 , להתברג בפוליטיקה המקומית, בעיקר במטרה לזכות בתמיכתם בקלפי. המהגרים היו בסיס התמיכה המרכזי של האגודה. גם אנשי העסקים המקומיים העריכו את פועלה של האגודה, שקידמה פרויקטים כלכליים בעלות מינימאלית. אלא שהפעילות הייתה מלווה בשחיתות פוליטית גדולה וכבר הוזכר שמו של ראש העירייה טוויד. עד 1880 הטמאני הול בנה מועדונים חברתיים עבור המהגרים השונים ואנשי מעמד הביניים. בין 1902 ל1924 היה צ'ארלס מארפי הבוס החזק של האגודה ואילו טים "הגדול" סאליבן היה מנהיג הסניף ברחוב באוורי. יחד, הם הצליחו להעניק לאגודה תדמית חדשה, של תומכת במעמד הפועלים ונקיה משחיתות. אך תחת שלטונו של פרנקלין דלנו רוזוולט, הלכה עוצמתו של הטמאני ודעכה, שכן רוזוולט לקח ממנו חלק גדול מסמכויותיו. פיורלו לה גארדיה הפך לראש העיריה הראשון של ניו יורק, שנבחר בחסות שתי המפלגות הגדולות והתנגד לטמאני הול. בשנות ה50, של המאה ה20 נעשה שוב ניסיון לצמוח, אך הוא לא צלח בשל התנגדות מתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה ובשנות ה60, הטמאני הול הפסיק להתקיים.
כיום, לניו יורק התקציב העירוני הגדול ביותר בארה"ב- 82 ביליון$ ( כלל ההוצאות המוניציפאליות השנתיות בארה"ב – 1.5 טריליון$ ). העירייה מעסיקה 325,000 עובדים. מעניקה 21 ביליון$ לחינוך, תקציב ממנו נהנים 1.1 מיליון תלמידי העיר. העיר גובה 27 ביליון$ במיסים ומקבלת 14 ביליון$ מן הממשל הפדראלי. על פי החוק , אדם יכול להיבחר לראשות העירייה ל2 קדנציות רצופות של 4 שנים כל אחת ולשוב להתמודד על קדנציה שלישית, לאחר הפסקה של 4 שנים. 
ועידת ראשי העיריות בארה"ב (USCM ) הינה ארגון רשמי, בלתי מפלגתי, המאגד בתוכו ערים בעלות אוכלוסייה של מעל 30,000 איש. כיום , יש בארה"ב 1408 ערים כאלה. כל עיר שכזו מיוצגת ע"י ראש העיריה שלה. ערים קטנות יותר, יכולות להצטרף לוועידה במעמד נחות יותר.
בעקבות השפל הכלכלי הגדול, היו ב1932 , 14 מיליון מובטלים בארה"ב. רבים עמדו בתורים ארוכים לפני בתי התמחוי בכדי לקבל מנה חמה לאכול. בעלי בתים לא היו מסוגלים לשלם מיסים ווטרנים של מלחמת העולם ה1, מכרו תפוחים בקרנות רחוב. מרבית הערים האמריקאיות היו קרובות לפשיטת רגל. בעקבות פנייתם של ראשי עיריות רבים, הסכים הקונגרס האמריקאי ליזום תוכנית סיוע בסך 300 מיליון$, שהעניקה לראשונה בהיסטוריה האמריקאית, תקציב רווחה פדראלי ישירות לערים. זה לא היה פשוט לשכנע את הנשיא הרפובליקאי הרברט הובר, שיחתום על התוכנית. מספר חודשים מאוחר יותר, בשעה שהנשיא רוזוולט הושבע לנשיאות, נחתם לא רחוק מן הבית הלבן, הצ'ארטר של ועידת ראשי העיריות. 
בכל שנה בינואר, מקיימת הועידה את כינוס החורף שלה בוושינגטון וביוני , מתקיים כל פעם בעיר אחרת, הכנס השנתי. חברי הארגון מדברים בשפה אחת ומנסים להשיג את אותם יעדים. ראשי העיריות השונים מקדמים את הפיתוח האורבני האמריקאי, בכך שהם משרתים בוועדות שונות של הארגון. הנושאים שזוכים להתייחסות הוועידה, הם בעצם הנושאים איתם מתמודדי ראשי העיריות בחיי היום יום העירוניים שלהם- בריאות, כולל בריאות של ילדים, דיור, פיתוח קהילתי, צדק חברתי ופלילי, אנרגיה, סביבה, חינוך, פיתוח אתרי תיירות אטרקטיביים כגון פארקים, תחבורה, תקשורת, יצירת ערים טובות יותר לבע"ח, מניעת השמנת יתר אצל ילדים... כשראשי העיריות מוצאים לנכון, הם פונים ישירות לממשל ואף לנשיא. לפני מספר חודשים למשל, פנו לטראמפ בבקשה שישקול מחדש להשאיר בארה"ב ילדי מהגרים שהיגרו למדינה לפני גיל 16. בכנס השנתי מעלים הצעות לנושאים שמומלץ לארגון לאמץ. כל ראש עירייה זכאי להצביע עבור ההצעות השונות, פעם אחת בלבד. ראשי העיריות לוקחים חלק גם בכוחות משימה שונים העוסקים בנושאים כמו חדשנות עירונית, רעב, חסרי בית...
הועידה מנסה איפא, לקדם פרויקטים כגון, מוסדות עירוניים יעילים, רכבת תחתית , לחזק את הזיקה שבין העיר לממשל הפדראלי, להבטיח שהמדיניות הפדראלית תתאים לצרכים העירוניים, להעניק לראשי העיריות את הכלים המנהיגותיים הנחוצים על מנת שיוכלו למלא את תפקידם בצורה היעילה ביותר, ליצור פורום בו ראשי העיריות יוכלו להחליף דעות ורעיונות. 
ניתן להצביע בבחירות המקומיות בארה"ב , החל מגיל 16. מרבית המשתתפים בבחירות המקומיות, הינם לבנים בעלי השכלה והכנסה יחסית, גבוהות. אוכלוסיות מיעוטים, בעיקר היספנים, מיוצגות מעט מאד בשלטון המקומי. השתתפות מצביעים גבוהה יותר בבחירות המקומיות ( שיכולה להתרחש כאשר קובעים את תאריך הבחירות בצמידות לבחירות הפדרליות) יכולה להוביל לייצוג שיוויוני יותר של האוכלוסיות השונות, במסגרת השלטון המקומי ולהעלאת הנושאים הרלבנטיים עבורם.
כוחן של הערים האמריקאיות הולך וגדל בשנים האחרונות, במקביל לתופעה החברתית של חזרה מאזורי הפרברים ל(בעיקר) מרכזי הערים. הגירה פנימית זו, מגדילה את אוכלוסיית הערים ומעניקה לה כח אלקטוראלי גדול יותר.